אוטיזם - להיות הורה לילד על הרצף זה להתרסק ולקום עשרות פעמים ביום.

אתה מתרסק כל פעם מחדש, יום יום שעה שעה מתרסק ואז אוסף כוחות

ממקור לא ידוע וקם, כי אין ברירה אחרת יש ילד שתלוי בך.

להיות הורה לילד על הרצף האוטיסטי זה בכלל אבל בכלל לא דומה לגידול

ילד נורמטיבי ושאף אחד לא יספר לך אחרת ‼️

אתה מוצא את עצמך כהורה מתרסק עשרות פעמים ביום כשאתה דוחף את הילד שלך קדימה,

תומך בו כדי שהוא יצליח להשתלב בחברה ולהביא את עצמו לידי ביטוי, נלחם מול סביבה

שיפוטית שמניחה עליו שוב ושוב תקרות זכוכית ואומרת לו "אתה לא שייך".

מתרסק מול דוח חינוכי שמוציא בית הספר, שמכשיל את הילד שלך בהמשך הצלחתו להשתלב בחיים,

דוח שמגדיל ומעצים את ההבעיות, שלעיתים הוא העתק הדבק לדוחות שנכתבו בשנים קודמות שמצמצם את הכוחות והיכולות של הילד ואינו מציג התמונה האובייקטיבים והמדוייקת של הילד.

דוח שבעצם ששם תקרת זכוכית ואומר לו "זה מה שאתה יכול".

מתרסק מול ועדה צבאית ששופטת על פי קריטריונים של נער או נערה רגילים, שמסתמכת על הדוח החינוכי (שכאמור לא משקף את הילד כפי שהוא) ואומרת לילד שלך " אתה חריג, אתה שונה, אתה לא כמו כולם, ולכן אתה לא שייך לנו"

שוב מניחה תקרת זכוכית

מתרסק מול גורמי הרווחה שמבטיחה במילים ניתן כל עזרה אך לא את העזרה המדוייקת לך ובתנאים שלנו בלבד.

מתרסק מול חברה שמתנהלת מחוסר מודעות, בורות ודעה חשוכה.

מתרסק מול אנשי מקצוע שנשענים על הידע הישן והלא עדכני שלמדו במכללה במסגרת לימודי התואר,

ידע שאומר "שאוטיזם זו מחלת נפש" בשעה שאוטיזם זו "שונות נירולוגית" - ויש הבדל משמעותי בין שני המושגים.

ובכל פעם שאת מתרסקת מחדש, אתה קמה כי את יודעת שאם אתה לא שם בשבילו, כל החוזקות שלו, כל הכישורים שלו, כל החולמות שלו ידחקו לפינה ולמה ?

לא בגלל שאין לו כישורים לא בגלל שהוא לא יכול

אלא

בגלל שהוא מדבר שפה חברתית שיחודית לו, מפני שהוא מתנהג אחרת בחברה וגם בגלל שאין לו מרפקים, בגלל שהוא לא יודע ליחצן את עצמו להבליט את כישוריו להילחם על זכותיו.

ממני באהבה לכל האימהות והאבות לילדים ובוגרים על הרצף

וממני בתקווה לראות מערכת ממסדית בריאה יותר שלא שמה מכשולים לילדים, נערים ובוגרים עם אוטיזם

ומסייעת להם למצות את היכולת שלהם עד תום ולהשתלב בחברה.

להרשמה לניוזלייטר ליחצו כאן

לפרטים לקורס הקרוב גן עדן זה פה ליחצו כאן