סיפור אישי - הורות לילד אומנה, זה לא מה שסיפרו לי.

#תיעוד_משפחות_אומנה ארבע שנים שהוא כבר לא אצלנו.

ארבע שנים שבהם שואלים אותי, כמה ילדים יש לך ? ופעם אני עונה שלושה ופעם ארבעה.

ארבע שנים שאני נעה בין רגשות געגוע, קמיעה לחבקו, אהבה ענקית לבין רגשות של כעס על הניתוק החד ממנו ומכך שמונעים מאיתנו להיפגש בתוספת רגשות אשמה שמנחת האומנה זרקה בביקורים השוטפים שלה.

אם מישהו היה מסביר לי את מה שאני יודעת היום:

שהבריחות, התפרצויות הזעם, הם לא התנהגות רעה אלא מנגנוני הגנה שהגנו עליו ועל אחיו לפני הגיעו אלינו, אם מישהו היה מצייד אותי בכלים שעומדים לרשותי היום.

הכל היה נראה אחרת.

היום אני יודעת שמנגנון הגנה שאינו מטיב לא שוברים על ידי גבולות אלא פשוט בהדרגה

בונים מנגנון הגנה אחר מטיב שיחליף את המנגנון ההרסני. והיום אני יודעת שלגדל ילד שעבר מצבי קיצון ונטישה צריך קהילה ומעטפת חזקה, אך הבדידות אותה חווינו בתוספת הטלת האשמה מהסביבה (האומנה, הרווחה, ובית הספר) הפכו את המשימה למשימה קשה עד שבר של הוצאה.

לפני כחודש הגעתי לשלום פנימי עם עצמי, הבנתי שהוא תמיד היה וישאר הילד שלי,

כן, אני אמא לארבעה ילדים.

אתמול ראיתי אותו, הגענו למרכז קשר,

הורדתי את הנער שלי ונסעתי עם הבת הביולוגית שלי לים לאכול גלידה ואז הגיע הטלפון:

"היי"- הוא אומר לי,

"למה ככה הלכת? אני רוצה לראות אותך", הוא המשיך בשפתו הקשוחה.

ולי המילים מתחילות להתבלבל,

מה ? מי? רגע, מה אתה הגעת ?

יואוו, אני מתגעגעת אליך בטירוף.

חזרנו למרכז קשר, חיבקתי אותו, הוא שיתף אותי את הדרך שעבר אני שיתפתי אותו בדרך שעברנו.

דיברנו שיחה כנה ואוהבת.שיתפתי בקושי שהיה, בהעדר הידע שהיה חסר לי. בטעויות שעשיתי כהורה.

בזמן השיחה הוא אמר לי כמה הוא אוהב לשוחח איתי,

כמה כח אני נותנת לו וכמה אנחנו חסרים לו.

ועכשיו הוא יוצא לדרך חדשה

אנחנו יוצאים לדרך חדשה.

דרך שבה נצטרך לשקם את מה שנפגע בשנות האומנה, לבנות מחדש את האמון שנפגע,

את הקשר החזק שהיה.

לחזור להיות ההורה שלו מתוך אהבה ואמונה שהנוכחות שלנו בחיים שלו חשובה לכולנו.

ולהודות לעצמי כל יום על האומץ שלי להילחם על מה שאני חושבת שנכון.

על החלק שבי שלא מוותר עד השגת המטרה.

על האומץ שלי ללמוד מטעויות, להרחיב את המודעות, לשאול שאלות,

להניח בגלוי את האמת בלי פלפולי מילים.

ולחיות באמת גם שהיא מורכבת.

עדכון : המערכת מגדירה את האומנה כסידור חוץ ביתי, דבר שלא מאפשר לגורמי הטיפול להפנים כי מעבר למסגרת אחרת לאחר שהות באומנה ארוכת שנים שהיוותה בית לכל דבר הינה שבר פנימי גם להורי האומנה וגם לילד ונדרשת התערבות טיפולית ושיקום לשני הצדדים בדיוק כפי שקורה בהורות ביולוגית. במקרה הנ"ל הנער בחר לבסוף להתנתק לחלוטין ממשפחת האומנה שבליבו המון כעס ותחושת נטישה ובגידה שלא הייתה במציאות. להרשמה לבלוג לחצו כאן *בשל החיסיון הוסרו ושונו פרטים מזהים.